"עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת": שיר החלום הראשון (א-ה)
האישה מתארת את עצמה חולמת על כך שהיא לא מוצאת את שאהבה נפשה: "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (ב). האישה מתארת שלבסוף היא מצאה את אהובה, ואחזה בו "עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" (ד). השיר מסתיים בשבועה שחוזרת על עצמה גם בשירים אחרים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (ה).
"מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר": הפוגה (ו)
פסוק זה לא מתחבר לשיר שלמעלה ולא לשיר שלמטה (על אף שכמה מפרשני ימי הביניים קישרו ביניהם): "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (ו).
"הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה": מיטת המלך שלמה (ז-יא)
שיר זה חריג מכיוון שהוא לא מתאר את יחסי האיש והאישה. השיר מתרכז במיטת שלמה המלך: "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" (ז), ולאחר מכן באפיריון: "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם" (י). השיר מסתיים בקריאה לבנות ירושלים לראות את שלמה בתפארתו: "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל