לאחר המלחמה (א-ד)

בני ישראל נשבעים במצפה שלא להינשא לבני בנימין, ומיד הם מבכים לפני ה' "לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל  לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד" (ג). למחרת הם בונים מזבח ומעלים עולות ושלמים.

הטביחה באנשי יבש (ה-יב)

לאחר מכן שוב ישראל פונים למלחמת אחים, והפעם באנשי יבש שלא באו למצפה להילחם בבני בנימין. ישראל חושבים שהריגת הגברים של יבש גלעד תביא לפתרון עבור הגברים הפנויים שנותרו בבנימין: ישראל משאירים בחיים ארבע מאות נשים מיבש גלעד על מנת שיתחתנו עם בני בנימין.

הניסיון לפתור את מצוקת אנשי בנימין (יג-כד)

בני ישראל פונים לבני בנימין ומציעים להם לקחת את בנות יבש גלעד, אך הם "לֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן" (יד). הפתרון הבא כולל חטיפת נשים ביום חג בשילה: ישראל מייעצים לבני בנימין לארוב לבנות שילה "וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ" (כא). בני בנימין עושים כך, והספר מסתיים בפזמון החוזר של הפרקים האחרונים "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (כה).