יציאת כל ישראל למלחמה על בנימין (א-ב)

בעקבות שליחת חלקי הגופה של הפילגש בסוף הפרק הקודם, כל ישראל עולים למלחמה על שבט בנימין. האיש הלוי מספר לבני ישראל על האירוע, ובני ישראל מבקשים משבט בנימין להסגיר את החוטאים. הם מסרבים, וכך נפתחת מלחמת אחים.

היום הראשון ללחימה: ישראל ניגפים (יז-כא)

ישראל שואלים בה' "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה" (יח), וה' עונה "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". בני ישראל קמים להילחם בבנימין אך התוצאה קשה: "וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה" (כא).

היום השני ללחימה: ישראל ניגפים (כב-כט)

ישראל מתחזקים ופונים להילחם שוב בבנימין. העם בוכים לפני ה' ושוב שואלים בה' "הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי", וה' עונה בצורה חיובית, אך שוב הם נוחלים תבוסה. העם עולה לבית אל, צמים ומעלים עולות ושלמים לפני ה'. ה' מבטיח שלמחרת ישראל ינצחו.

היום השלישי ללחימה: בנימין ניגפים (ל-מח)

הפעם בני ישראל נערכים במארב נוסח קרב העי (יהושע ח). כאשר בני בנימין יוצאים מהגבעה להכות בישראל "כְּפַעַם בְּפָעַם", האורב משתלט על העיר ושורף אותה. בני ישראל רודפים אחרי בני בנימין. הקרב מוכרע והתוצאה: "וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב". מכל שבט בנימין נותרו רק 600 לוחמים שנמלטו למדבר.