סיפורנו מספר על היחסים בין איש לוי מהר אפרים לבין פילגשו מיהודה, ובעיקר האונס הקשה של הפילגש בעיר גבעה שבבנימין.
הפילגש עוברת לבית אביה (ב-ט)
הפילגש בוגדת באיש הלוי, ולכן הולכת אל אביה ושוהה אצלו ארבעה חודשים. לאחר ארבעה חודשים האיש הלוי רוצה להשיב אותה אליו. אביה מעכב את האיש הלוי. לאחר התעקשות שלא ממש מצליחה, האיש הלוי בורח יחד עם הפילגש ושאר הציוד שלהם.
הפילגש בדרך: בין בית לחם לגבעה (י-יד)
אמנם הצליחו הפילגש והאיש הלוי לברוח, אבל הם מבינים שעליהם למצוא מקום לינה מסודר כדי להעביר את הלילה. הנער מציע לאיש הלוי למצוא מקום לינה בעיר היבוסית הקרובה, אך זה עונה לו: "לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה". ההצעה של האיש הלוי היא לישון בעיר גבעה שבבנימין.
הפילגש והאיש מחפשים מקום ללון בגבעה (טו-כא)
הפילגש והאיש הלוי מגיעים יחד לגבעה, אך אף אחד אינו מציע להם מקום לינה, עד שמגיע איש זקן. האיש הזקן שואל את האיש הלוי לשלומו, אינו מוכן שהם יישנו ברחוב ומציע להם לישון בביתו. הכנסת האורחים נראית מושלמת: הוא מציע לו את כל מחסורו ואף אוכל לחמורים.
הפילגש מוצאת החוצה (כב-כז)
הכל היה מושלם עד שאנשי העיר מתאספים סביב הבית של האיש הזקן. האנשים מבקשים להוציא את האורח החוצה. האיש הזקן לא רוצה לפגוע באורח שלו ולכן מציע לאנשי העיר שבחוץ להוציא את בתו הבתולה ואת הפילגש של האיש הלוי. אנשי העיר לא מתרצים, אך בכל זאת הפילגש מוצאת את עצמה מחוץ לבית. אנשי העיר אונסים אותה באכזריות ומתעללים בה במשך כל הלילה. האיש הלוי קם בבוקר לאחר שישן היטב בלילה, רוצה לצאת ולהמשיך במסע אך מגלה "לפתע" את פילגשו "נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף".
האיש הלוי לוקח את הפילגש אל ביתם (כח-ל)
האיש הלוי לוקח את הפילגש אל ביתם באפרים. הוא מחליט לחתוך את גופה לשנים עשר חלקים ולהפיץ את חלקיה לכל שבטי ישראל, וכך להודיע לכולם על המעשה הנורא שנעשה.