פרקים י"ז-כ"א בספר שופטים אינם עוסקים בשופטים ובמושיעים אלא בהפך הגמור.
בפרקים אלו אנו מוצאים שני סיפורים גדולים שמתפרסים על פני כמה פרקים. הראשון הוא סיפור מיכה ונחלת דן והשני הוא סיפור פילגש בגבעה והמלחמה בבנימין. שני הסיפורים האלה כנראה התרחשו בתחילת תקופת השופטים (סדר עולם רבה י"ב) והם מציגים מצב בעייתי של שמירת המצוות ורמה מוסרית ירודה בעם ישראל.
פרקנו הוא חלק מסיפור המשתרע על פרקים י"ז-י"ח. בחלק הראשון של הסיפור (פרק י"ז) מסופר על הקמת המקדש של מיכה. ובשביל מקדש צריכים שני דברים שאי אפשר בלעדיהם: אֵל לעבוד אותו במקדש וכהן שיעבוד במקדש. מיכה עושה את שניהם אך בדרך עקומה:
מיכה מכין פסל ומקים את בית האלהים (א-ה)
מיכה (או: "מִיכָיְהוּ") הוא "אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם" (פסוק א). הוא מתוודה בפני אמו שהוא גנב ממנה כסף: "הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו" (פסוק ב). אמו קיללה את הגנב הארור, וכעת היא מנסה לתקן "בָּרוּךְ בְּנִי לַה'". היא גם מקדישה מהכסף סכום מכובד להקמת בית אלהים וליצירת פסל. כך, על רקע של גניבה במשפחה, קללה, ועשיית אפוד ותרפים, הוקם "בֵּית אֱלֹהִים" בבית מיכה.
מיכה שוכר נער לוי כדי שיהיה כהן במקדש (ו-יג)
בתחילה מיכה ממנה את אחד מבניו לכהן, אך אז מגיע נער לוי "מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" ומחפש "לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא" (ח). מיכה מציע לו עבודה ככהן במקדשו, מגורים במקום, משכורת שנתית וגם החזר הוצאות ביגוד ומחיה (הפירוט המלא בפסוק י). הנער מסכים ומיכה מרוצה. "וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב ה' לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן" (פסוק יג).
בפרק הבא עוד נשמע על מקדש מיכה ועל מה שקרה לו.