פרקנו מספר על לידתו הניסית והמיוחדת של שמשון.

התגלות ראשונה (ב-ה)

מלאך ה' מתגלה אל אשת מנוח בבשורה כפולה: "וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן" (ג), "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (ה). הבן שעתיד להיוולד יהיה נזיר כל ימי חייו, והקדשתו מבטן מחייבת גם את אמו להימנע משתיית יין ושיכר ומאכילת "כָּל טָמֵא" (ד).

דיווח למנוח ופקפוק (ו-ז)

האישה מדווחת למנוח על הביקור הפלאי. דעתו של בן הזוג אינה נוחה מההתגלות, והוא מתפלל ומבקש "בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (ח). הבקשה של מנוח נראית משונה ולפי ההמשך אפשר לשער שמנוח פקפק בדברי אשתו.

התגלות שנייה, דיווח למנוח והוכחה (ח-כג)

ה' נענה לבקשה, ושוב המלאך מתגלה אל האישה. מנוח לא נמצא לצדה, והיא ממהרת לקרוא לו: "וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ... וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ" (י-יא) לשמוע בעצמו את מה שנאמר כבר לאשתו. מנוח מתעקש להאכיל את האיש, "כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא" (טז); הוא רוצה גם לדעת את שמו. המלאך משיב ששמו הוא "פֶלִאי", והמנחה שמביא מנוח הופכת לקרבן, "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ" (כ). כך לא נותר עוד מקום לספק באשר לזהותו של האיש שהתגלה למנוח ולאשתו – "אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא" (כא).

הלידה (כד-כה)

ההבטחה מתממשת: "וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'" (כד).