דברי נעמי לרות (א-ה)
נעמי פונה לרות ואומרת לה: "בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ" (א) ולכן מציעה לה לעשות מעשה: "ורָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן… וִיהִי בְשׇׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין" (ג-ד). בלי לשאול שאלות, רות מסכימה לדבריה של נעמי: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה" (ה).
הירידה לגורן (ו-טו)
רות יורדת אל הגורן "וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ" (ו), והיא שוכבת למרגלות בעז, בלא ידיעתו: "וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב" (ז). במהלך הלילה בעז נחרד: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (ח), ומנסה לברר מי שוכבת למרגלותיו. רות עונה לו: "אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" (ט). בעז נרגע ועונה לה: "בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" (י) ולאחר מכן הוא עובר לדון בשאלת הגואל: "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגׇאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (יג). רות שוכבת למרגלותיו עד הבוקר וקמה מוקדם בבוקר "בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" (יד). בועז מבקש ממנה לפרוס מטפחת והוא מניח בה שש שעורים.
שיבת רות לנעמי (טז-יח)
רות חוזרת לנעמי, והיא שואלת אותה: "מִי אַתְּ בִּתִּי" (טז), רות מספרת לה את אשר ארע בגורן. נעמי מורה לרות: "שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם" (יח).
כתיבה: נתנאל שפיגל