רות הולכת ללקט בשדה בעז (א-ז)
הפרק נפתח בפרט מידע: "ולְנׇעֳמִי מוֹדָע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז" (א). רות יוזמת ושואלת את נעמי האם היא יכולה ללכת לשדה (כלשהו) וללקוט שם שיבולים "אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו" (ב), נעמי עונה בחיוב: "לְכִי בִתִּי" (ב). רות הולכת לשדה, ובמקרה היא מגיעה אל חלקת השדה של בעז. בעז שואל את נערו "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (ה) והוא עונה: "נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נׇעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב" (ו) ואף מתאר את רות מלקטת בשדה: "וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט" (ז).
דו שיח בין רות לבעז (ח-יד)
בעז פונה לרות באופן ישיר, ואומר לה: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר" (ח), ואף מוסיף: "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נׇגְעֵךְ" (ט). רות מודה לבעז ומתפלאת מדוע הוא מתייחס אליה כך: "וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה" (י), ובעז עונה: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ… יְשַׁלֵּם ה' פׇּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (יא-יב), ואף מזמין אותה לאכול לחם: "גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ" (יד).
רות מלקטת וצו בעז לנערים (טו-יז)
לאחר השיחה עם בעז רות ממשיכה ללקט עד הערב, ובמקביל בעז פונה לנערים ומצוה אותם: "גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ. וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ" (טו-טז).
רות ונעמי (יח-כג)
רות חוזרת לבית חמותה, ומספרת לה את כל אשר ארע. נעמי בתגובה אומרת: "בָּרוּךְ הוּא לַה' אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נׇעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא" (כ), ואף מעודדת אותה שלא ללכת לשדות אחרים: "טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר" (כב). הפרק מסתיים בפעולה החוזרת של רות: עד סוף ימי הקציר רות ליקטה בשדה בעז וחזרה לבית חמותה: "וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ" (כג).
כתיבה:נתנאל שפיגל