האדם לא יודע את שיהיה (א-ו)
בפסקה זו מובאים פתגמים העוסקים בנושא אחד: האדם לא יודע מה יהיה ועל כן עליו להמשיך בחייו. הפתגמים לקוחים מעולם החקלאות. הפסקה נפתחת בעצה "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (א), ובהמשך הפסקה חוזרת הקביעה של קהלת שהאדם לא יודע את מעשה ה': "כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל" (ה), ועל כן אדם צריך להמשיך בשגרת חייו: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (ו).
מעגל החיים: ימי הנעורים (ז-י)
פסקה זו (יחד עם הפסקה הראשונה בפרק י"ב) מציגה את מעגל החיים. הפסקה נפתחת בפתיחה כללית העוסקת בניצול חיי האדם: "כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כׇּל שֶׁבָּא הָבֶל" (ח), ולאחר מכן מובא תיאור של החלק החיובי בחיי האדם, הנעורים: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (ט).
כתיבה: נתנאל שפיגל