כותרת ופתיחה (א-יא)
הספר נפתח בכותרת: "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם" (א) ולאחריה מובאת מעין פתיחה לספר כולו שבתחילתה הכרזה: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (ב). לאחר מכן מובאים משפטים שמהם עולה שאין כל משמעות בעולם, מכיוון שהכול חוזר על עצמו, כמו למשל: "כׇּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (ז), ובמשפט מסכם: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (ט).
חקירת קהלת את העולם ומסקנתו (יב-יח)
קהלת מצהיר על עצמו: "הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ͏ִם" (יב) ושהוא החליט "לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחׇכְמָה עַל כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ" (יג). לאחר החקירה הוא הגיע למסקנה ש"וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ" (יד). קהלת חשב שהתכלית יכולה להיות הוספת חוכמה, אך הוא הגיע למסקנה שאין בכך עניין "יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ. כִּי בְּרֹב חׇכְמָה רׇב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (יז-יח).
כתיבה: נתנאל שפיגל