לספר צפניה יש הקשר היסטורי ברור. כפי שעולה מכותרת הספר, צפניה ניבא "בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה". כמו כן בפתיחת הספר מובאת רשימת היחס של צפניה "אֶל־צְפַנְיָה בֶּן־כּוּשִׁי בֶן־גְּדַלְיָה בֶּן־אֲמַרְיָה בֶּן־חִזְקִיָּה", והוא הנביא היחיד שנזכר ייחוסו עד ארבעה דורות לפניו. יש מפרשים הסבורים שחזקיה הנזכר כאן הוא חזקיה מלך יהודה, כך שצפניה היה ממשפחת המלוכה, אך יש לזכור את דברי רד"ק: "יש אומרים כי חזקיהו זה חזקיה מלך יהודה ואפשר, אלא שאין בזה ראיה".
פרק א' בספר צפניה עוסק בנושא אחד: יום ה'.
פורענות "יום ה'" (ב-ט)
בפסקה זו הנביא מציג ש"יום ה'", כאן יום פורענות, הוא אוניברסאלי. הנביא בוחר לתאר את הפורענות הכללית בקווים הדומים לתיאור המבול שבספר בראשית: "אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־ה'. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף־הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת־הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת־הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־ה'" (ב-ג). יחד עם זאת, הנביא מזכיר באופן ספציפי את יהודה וירושלים "וְנָטִיתִי יָדִי עַל־יְהוּדָה וְעַל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם" ומכאן עובר לתאר את האנשים שיפגעו מהפורענות: הכהנים, עובדי העבודה הזרה, השרים, בני המלך ועוד.
כיבוש ירושלים (י-יג)
הנביא מתאר את הבכי והצעקה על חורבן ירושלים. הנביא טוען שהחורבן יגיע בעקבות מחשבתם של האנשים שה' איננו משגיח ואיננו משלם גמול, ולכן הם אינם מתאמצים לתקן את מעשיהם: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת־יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל־הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא־יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת־יֵינָם" (יב-יג).
תיאור יום ה' (יד-יח)
בפסקה האחרונה בנבואה זו הנביא מתאר את גודל הפורענות שתבוא ביום ה' "יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת... וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ כִּי־כָלָה אַךְ־נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (טו-יח).