תקציר עמוס פרק ו'

תוכחה לעשירי שומרון (א-ז)

הנביא מוכיח את "הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן" (א) ומתאר את אותם האנשים אשר משתכרים ומבלים את זמנם בהילולות: "הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק. הַפֹּרְטִים עַל־פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי־שִׁיר. הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף" (ד-ו). הגלות של אותם האנשים תהיה ראשונה "עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים" (ז).

פורענות על ארמונות ויושביהם (ח-יא)

בפסקה זו הנביא מתאר את חורבן ארמונות שומרון: "מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ. וְהָיָה אִם־יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ" (ח-ט).

תוכחה על המעותים משפט (יב-יד)

הנביא פותח פסקה זו בשאלה רטורית "הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים?! אִם־יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים?!" – כלומר סוסים לא יכולים לרוץ בסלע, אלא במישור ואין הבקרים יכולים לחרוש את הסלע. כשם שדבר זה לא ייתכן, כך גם מעשיהם של ישראל לא יתכנו: ישראל הפכו את המשפט והצדקה לדבר מר - "לְרֹאשׁ" ו"לְלַעֲנָה" (יב). הנביא מתאר כיצד ה' יעניש את האנשים המעוותים את המשפט: "הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם... גּוֹי, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל הָעֲרָבָה" (יד).