תקציר עמוס פרק ה'

בפרקנו שתי נבואות. אחת עוסקת בדרישה לישראל לשוב לה' והשנייה עוסקת ביום ה' ובתוכחה לישראל.

תוכחה בתוך קינה: על ישראל לשוב לה' (א-יז)

הנביא פותח בקינה "נָפְלָה לֹא־תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל־אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ" (ב). מכאן הוא עובר לתוכחה, שהיא עיקר היחידה. במרכז היחידה עומדת הדרישה לישראל לשוב לה', דרישה שחוזרת שוב ושוב ביחידה: "דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (ד). הנביא מזכיר את חטאי ישראל הנוגעים למוסר חברתי: "כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ" (יב). היחידה נחתמת בקינה: "לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֲדֹנָי בְּכָל־רְחֹבוֹת מִסְפֵּד וּבְכָל־חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ־הוֹ וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל־אֵבֶל וּמִסְפֵּד אֶל־יוֹדְעֵי נֶהִי. וּבְכָל־כְּרָמִים מִסְפֵּד כִּי־אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ אָמַר ה'" (טז-יז).

יום ה' הוא יום פורענות ולא ישועה (יח-כז)

הנביא פותח בקריאה למתאוים ליום ה' "לָמָּה־זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא־חֹשֶׁךְ וְלֹא־אוֹר" (יח). הנביא מבהיר לישראל שיום ה' הוא לא יום של ישועה עבורם, אלא דווקא יום פורענות. עמוס מוכיח את ישראל שחוגגים את החגים ומקריבים קרבנות, אך חוטאים, ועל כן קרבנותיהם לא רצויים בפני ה'. הנביא מזכיר לישראל שהקרבנות הם לא העיקר, כפי שגם ישראל בזמן המדבר לא הקריבו קרבנות לה': "הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל?" (כה). הנבואה נחתמת בנבואה על גלות ישראל "וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אָמַר ה' אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (כז).