תקציר עמוס פרק ב'

בפרק הקודם הנביא האשים כמה עמים בחטאיהם וניבא להם חורבן. פרקנו ממשיך את רצף הנבואות שבפרק הקודם ומביא את הנבואות על מואב יהודה וישראל.

נבואה על מואב (א-ג)

הנביא מאשים את מואב "עַל־שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ־אֱדוֹם לַשִּׂיד" (א), כלומר חילול גופות אדם ושריפת עצמות. בעקבות החטא, יבוא גם העונש "וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ וְכָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ אָמַר ה'" (ב-ג)

נבואה על יהודה (ד-ה)

הנביא מזכיר ביקורת גם על יהודה "עַל־מָאֳסָם אֶת־תּוֹרַת ה' וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר־הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם" (ד) ומתאר את העונש: "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם" (ה).

נבואה על ישראל (ו-טז)

בניגוד לנבואות הקודמות שהיו קצרות וממוקדות יחסית, הנבואה על ישראל היא ארוכה ומלאה, ונדמה שהיא המוקד של רצף הנבואות. הנביא פורט את חטאי ישראל ומתרכז בחטאים חברתיים ובהתנהלות לא מוסרית. הנביא מזכיר לא פחות משבעה חטאים, מורחבים, ובניגוד לשאר הנבואות, הנבואה על ישראל לא מסתיימת בעונש. תוך כדי הרצאת החטאים, הנביא משלב גם דברי תוכחה המציגים את כפיות הטובה של ישראל: "וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי. וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין־זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה'" (י-יא).