עמוס הוא אחד מ"ארבעה נביאים שהתנבאו באותו הפרק", וזמנו מקביל להושע. פרשנים וחוקרים הדיינו בשאלה האם הושע קדם לעמוס או עמוס להושע, אך נדמה שקשה להכריע בשאלה. על אף זאת ניתן לקבוע שהושע המשיך להתנבא אחרי עמוס, מכיוון שהושע ניבא גם אחרי מות ירבעם השני, שבתקופה הזאת ירד כוחה של העיר שומרון. עמוס החל לנבא "שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ". הנביא פותח את נבואתו: "וַיֹּאמַר ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (ב). בפרקנו ובפרק הבא, מופיעות שבע נבואות קצרות, שכל אחת מהן מכוונת לאחד העמים, וכולן נפתחות בביטוי "עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי... וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ". בסוף הרשימה - מופיעה ממלכת ישראל, לה הנביא מקדיש נבואה ארוכה.
נבואה על דמשק (ג-ה)
הנביא מאשים את דמשק בחטאם כלפי יושבי גלעד "עַל־דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת־הַגִּלְעָד" (ג) – ארם כבשה את נחלת שבטי ישראל שממזרח לירדן. העונש של דמשק יהיה "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד" (ד) ולאחר מכן יהיה חורבן וגלות.
נבואה על עזה (ו-ח)
עזה היתה אחת מערי פלישתים. הנביא מאשים אותה "עַל־הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם" – הפלשתים הסגירו אנשים מישראל או מיהודה לאדום, ומכרו אותם לעבדים. מעשה זה לא מוכר לנו ממקור אחר. הנביא מתאר שעונשם של הפלשתים יהיה חורבן "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.. הִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל־עֶקְרוֹן וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים אָמַר אֲדֹנָי ה'" (ז-ח).
נבואה על צור (ט-י)
הנביא מאשים את צור בשני חטאים "עַל־הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים". החטא הראשון דומה לזה שנזכר אצל עזה. החטא השני הוא בעיקר תוכחה או ביקורת על התנהלות של צור, ששכחו את הברית שהיתה בין דוד ושלמה לחירם מלך צור. בעקבות חטאיהם, ה' ישלח אש בצור "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ" (י).
נבואה על אדום (יא-יב)
הנביא מאשים את אדום בשלושה חטאים "עַל־רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" החטא הראשון הוא כללי, ומבטא את יחסי האיבה של אדום וישראל עוד מימי קדם. "שחת רחמיו" – אפשר שהכוונה לביקורת על אדום שלא ריחם על אחיו, ואפשר שהכוונה היא שאדום השחית רחמי נשים, וכך עולה שאדום פגע בכל האוכלוסיה, גברים ונשים, כפי שנאמר בחטא השלישי "וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח". גם כאן ה' ישלח אש "בְּתֵימָן" ויביא למפלת אדום.
נבואה על עמון (יג-טו)
הפשע של עמון דומה לפשע של דמשק שנזכר בתחילת הפרק "עַל־בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת־גְּבוּלָם", וגם עונשם מקביל לעונש של דמשק: לא רק הצתת אש, אלא גם גלות "וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו אָמַר ה'" (טו).