ספר עובדיה הוא הקצר ביותר בתנ"ך וכולל פרק אחד בלבד. הנבואה כולה עוסקת ביחסי אדום ויהודה. בספר אין מידע ברור שיכול לשפוך אור על זמנו של הנביא. חז"ל זיהו את הנביא עובדיה עם "עובדיה אשר על הבית" (מל"א י"ח, ג). רוב החוקרים משערים שעובדיה חי בימי החורבן ואולי אף ראה את חורבן הבית בעיניו, ועל כן הוא ניבא על אדום שסייעו להחריב את המקדש כפי שעולה ממקומות אחרים (תהלים קל"ז, ד; איכה ד', כא). מכיוון שבנבואה אין אזכור מפורש לחורבן העיר והמקדש, אין הכרח לזיהוי זה, אם כי הוא סביר בהחלט.
התנהלות אדום (א-יד)
הנביא מתאר את השמועה שעוברת בין הגויים, לבוא ולהילחם באדום "קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה" (א). אדום מתואר בנבואה כקטן ובזוי שהפך עצמו לגדול וגבוה "אִם־תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם־בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־ה'" (ד). הנביא מאשים את אדום בבגידה באחיו, יהודה: "בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָו וְעַל־יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם־אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם. וְאַל־תֵּרֶא בְיוֹם־אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל־תִּשְׂמַח לִבְנֵי־יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל־תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה" (יא-יב).
העונש על העמים ועל אדום, ורווחה לישראל (טו-כא)
בעקבות ההתנהלות של אדום הם יענשו כמו כל הגויים האחרים "כִּי־קָרוֹב יוֹם־ה' עַל־כָּל־הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל־הַר קָדְשִׁי יִשְׁתּוּ כָל־הַגּוֹיִם תָּמִיד וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ" (טו-טז). בניגוד לגויים, ישראל יזכו לרווחה ולנחמה "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם" (יז), והנביא אף מפרט את הירושה של ישראל: "וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת־הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת־פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת־שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת־הַגִּלְעָד" (יט) וחותם את הנבואה בנפילת אדום והמלכת ה' "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (כא).