אסיפת ישראל לצום ווידוי (א-ה)
לאחר חג הסוכות נאספו ישראל "בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם" (א). כחלק מהאסיפה "וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵיהֶם" (ב). רבע מהיום קראו בתורה ורבע מהיום השתחוו והתוודו לפני ה'. הפסקה מסתיימת בקריאת הלוויים לברך את ה': "קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ה).
הוידוי (ו-לז)
הפסקה הראשונה תיארה את מעמד הוידוי, וכעת בפסקה ארוכה זאת מובא הוידוי המלא. הוידוי נחלק לשני חלקים מרכזיים: וידוי על העבר (ו-לא) ווידוי על ההווה (לב–לז). הוידוי על העבר כולל סקירת אירועים היסטוריים שמטרתה כפולה: מחד גיסא ללמד על החסד של ה', ומאידך גיסא ללמד על כפיות הטובה של העם שחטאו ולא שמעו למצוות ה'. על אף זאת ה' לא עזב את ישראל: "וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה" (לא). בחלק השני של הוידוי מודים העם על חטאיהם: "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כׇּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (לג). הוידוי מסתיים באופן סתום למדי: "וּבְצָרָה גְדֹלָה אֲנָחְנוּ" (לז).
כתיבה: נתנאל שפיגל