תקציר נחמיה פרק ד'

התקפת צרי ישראל (א-ט)

סנבלט, טוביה ואויבים נוספים שמעו על הצלחתם של בני ישראל לייצב את החומה והם מבקשים לפגוע בחומה ובעם ישראל: "וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה" (ב). נחמיה והעם מתפללים יחד לה', ובמקביל גם מעמידים משמר שמגן מפני התקפה פתאומית של האויבים. אחרי הצקות חוזרות ונשנות, בסופו של דבר מושיע ה' את עם ישראל: "וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת עֲצָתָם וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ" (ט).

הגנה על מלאכת החומה (י-יז)

כעת יש להגן על החומה, וזאת בכמה אמצעים: "וַיְהִי מִן הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל בֵּית יְהוּדָה" (י) חלק מן האנשים מפסיקים לעבוד על החומה, והם עוברים להיות מערך שמירה בלבד, ללא כל עבודה בחומה; "וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו" (יב) - יש להיות ערוכים למתקפה ולכן גם הבונים צריכים להיות חמושים; "וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי" (יב) - מעבר לכך שכולם צריכים להיות ערוכים לתקיפה, יש לדאוג לאמצעי התרעה ציבורי שיישמע בקול - תקיעת שופר; "וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים" (טו) - בעקבות המצב, העבודה במהלך היום נמשכת ללא הפסקה, גם בשמירה וגם בעבודת הבנייה.

כתיבה: נתנאל שפיגל