הבשורה לנחמיה (א-ג)
הספר נפתח בכותרת: "דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה" (א), שלא מוצג מעבר לשמו. נחמיה לא נמצא (עדיין) בארץ, אלא בשושן הבירה: "וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (שם). נחמיה שומע מאת חנני על המצב הקשה שיש ביהודה: "וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ" (ג).
תפילת נחמיה (ד-יא)
נחמיה שומע את הדברים והוא בוכה ומתאבל: "וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם" (ד). נחמיה מתפלל תפילה ארוכה לה', וכמו עזרא בתפילתו, גם נחמיה מתוודה לפני ה' על חטאת העם ומבקש מה' רחמים על עם ישראל: "אָנָּא אֲדֹנָי תְּהִי נָא אׇזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְהַצְלִיחָה נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל