גאולת יהודה ומפלת האויב (א-ג)
הפסקה נפתחת בתיאור גאולה ליהודה "הִנֵּה עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר־בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת" (א). הנביא מנגיד בין יהודה לאויבים. האויבים יפרעו: "עָלָה מֵפִיץ עַל־פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצוּרָה צַפֵּה־דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד" (ב) ואילו ישראל יגאלו "שָׁב ה' אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ" (ג).
המלחמה נגד נינוה (ד-יא)
בפסקה זו מתאר הנביא את האויבים העולים על נינוה: "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ־פְּלָדֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ. בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ" (ד-ה). אחד האמצעים למלחמה בנינוה הוא הצפתה ע"י פתיחת הסכרים: "שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג" (ז). הנביא מזמין את האויבים לשדוד את נינוה "בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה" (י).
מפלת נינוה (יב-יד)
פסקה זו נפתחת בשאלות רטוריות, המאפיינות את ז'אנר הקינה: "אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד? (איה) אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו וַיְמַלֵּא־טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה?" (יב-יג). לכאורה הנביא מקונן על מפלת ה"אריה", מלך אשור, אשר היה בעבר חזק ובעל מעמד גבוה. אך למעשה מטרתו היא לתאר את גודל מפלתו. בפסוק האחרון הנביא עובר להסביר את דברי המשל: "הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ וְלֹא־יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (יד).