פרקים כ"ה-כ"ט מכונים "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (כ"ה, א). בניגוד ליחידה השנייה בספר, לעיתים קרובות המשלים ביחידה זו נקשרים זה לזה מבחינת התוכן, אך יש גם משלים בודדים או צמדי משלים בודדים.
כבוד ה' והמלך (ב-ז)
פסקה זו עוסקת ביחסי האדם, המלך והאל: "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר. שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר" (ב-ג). מלבד האמירות הכלליות ישנן גם הוראות נקודתיות: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד" (ו).
ריב (ח-י)
שתי הוראות הנוגעות לריב. הראשונה: "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ" (ח) והשנייה, גם בשעת ריב, לא לגלות סוד של חבר "פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב" (י).
משלי חכמה בעניינים שונים (יא-טו)
פסקה זו כוללת כמה משלים שהקשר ביניהם הוא רופף, ואולי כולם עוסקים בחשיבות של נעם ונחת רוח: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אׇפְנָיו… בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבׇּר גָּרֶם" (יא-טו).
חבר-שונא (טז-כב)
כמה הוראות הנוגעות ליחס לחברים. בתחילה מופיעה הוראה שלא לבקר לעיתים תכופות בבית חבר כדי שלא יהפוך לשונא: "הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ" (יז). לאחר ההוראה הזאת מופיעות הוראות הנוגעות לחבר שהפך לשונא: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ" (כא-כב).
משלי חכמה בעניינים שונים (כג-כח)
גם כאן מופיעים כמה משלים שהקשר ביניהם רופף, אולי כמה מהם שייכים לדימויים מתחום מזג האוויר: "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר" (כג), "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק" (כה), "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מׇשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע" (כו).
כתיבה: נתנאל שפיגל