פתיחה (א-ה)
בפתח דבריו מפציר האב בבנו לשמוע לו: "בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קׇשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (א-ג) ומזכיר את הנושא המדובר: "לִשְׁמׇרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנׇּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" (ה).
האישה הזרה והמפתה (ו-כג)
בפסקה זו מתוארת אישה זרה, המעוניינת לפתות איש. התיאור נמסר מפי מי שראה את הדברים: "כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי. וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב" (ו-ז). אותו הנער עובר בשוק וצועד אל האישה הזרה: "וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב" (י). האישה הזרה לא מרפה ממנו ומנסה לפתות אותו בכל דרך לבוא אל ביתה. הנער הולך אחריה בלי היסוס, כבהמות ההולכות לשחיטה: "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל" (כב).
לקח (כד-כז)
בפסקה האחרונה חוזר האב לפתח דבריו: "וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי" (כד) ומזהיר מפני האישה הזרה: "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כׇּל הֲרֻגֶיהָ. דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת" (כה-כז).
כתיבה: נתנאל שפיגל