פרקנו נחלק לשתי יחידות. ביחידה הראשונה (א-יט) יש שלוש אזהרות שונות וקצרות, וביחידה השנייה (כ-לה) אזהרה מאשת איש, עם ההקדמה המקובלת של דברי אב לבנו.
אזהרה מפני ערבות לזר (א-ה)
האב מזהיר את בנו מפני הסכנות שבמתן ערבות: "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ" (א), וממליץ לו להשתחרר מהעסקה הסבוכה שאליה נקלע: "עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ… הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ" (ג-ה)
גנות העצלות (ו-יא)
האב קורא לבנו ללמוד מהנמלה: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם… תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (ו-ח) ולאחר מכן קורא לבנו להפסיק להתעצל: "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ" (ט), ולישון פחות: "מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" (י).
איש בליעל (יב-יט)
בפסקה זו יש תיאור של איש הבליעל. לאחר שמתוארים מעשיו הרעים: "אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה. קֹרֵץ בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו" (יב-יג), מוזכר עונשו: "עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא" (טו) ולאחר מכן מובא מאמר חוכמה על מה ששונא ה': "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ" (טז), שעיקרו הוא אופיו ומידותיו של איש הבליעל, כמו למשל: "עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי" (יז).
אזהרה מאשת איש (כ-לה)
ביחידה זו ישנם שני חלקים. בחלק הראשון (כ-כג) האב פותח בבקשה שבנו ישמע לו: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. קׇשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד עׇנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ" (כ-כא). בחלק השני עובר האב לגוף האזהרה העוסקת בניאוף בכלל ועם אשת איש בפרט: "אַל תַּחְמֹד יׇפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ" (כה). בהמשך האב מנמק את טענתו, למשל: "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד" (כו); "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה" (לב).
כתיבה: נתנאל שפיגל