המצור (א-ג)

נבוכדראצר עולה על ירושלים בעקבות מרידתו של צדקיהו (בפרק הקודם). המצור נמשך כשנתיים, עד לבקיעת העיר והחרבתה כליל. הרעב היכה באנשי ירושלים וסביר שהרבה מתו עוד בתקופת המצור.

גורל צדקיהו, המקדש, העיר, כלי המקדש ועם ישראל (ד-כא)

לאחר הבקעת העיר וכניסת הבבלים אליה, צדקיהו ואנשיו מנסים לברוח כדי לשמור על חייהם. חיילים בבליים רודפים אחרי המלך ואנשיו ותופסים אותם על גבול יריחו. הם הורגים את בני צדקיהו, ואותו הם מעוורים ומגלים לבבל, שם הוא מת.

נבוכדראצר שורף את המקדש, את בית המלך ואת כל בתי ירושלים. את החומות הבבלים ממוטטים. בפרק מובאת רשימה ארוכה מאוד של כלי המקדש שגולים לבבל. לקיחת כלי המקדש מסמלת בין היתר את הגליית השכינה מיהודה, ואת ההבנה כי אי אפשר יהיה להקים מקדש חלופי במקום אחר. את רוב העם, מלך בבל מגלה לבבל.

סיפור גדליה בן אחיקם (כב-כו)

מלך בבל משאיר בירושלים כמות של אנשים כדי שישמרו על הארץ ויחיו בה. על קבוצה זו הוא ממנה את גדליה בן אחיקם, שהיה ממשפחת שפן המפורסמת, אך לא מבית המלוכה. מינוי גדליה הוא התקווה האחרונה לתקומה יהודית לאחר החורבן אלא שישמעאל בן נתניה בוגד באמונו של גדליה, ורוצח אותו. לאחר הרצח העם בורח למצרים.

יהויכין בגלות (כז-ל)

ספר מלכים מסתיים דווקא באמירה חיובית: יהויכין, שמלך בסך הכול שלושה חודשים ביהודה, התפרסם בממלכת בבל. לאחר 37 (!) שנים, כשהיה יהויכין בן 55, הוא שוחרר מכלאו  ועלה לגדולה ומעמדו השתפר בשלטון הבבלי.

סיום הספר עם שיפור מעמדו של יהויכין נותן מבט אופטימי, ראו בסרטון של דוד נתיב.