בפרקנו מתואר חורבן ממלכת ישראל. בפרק לא מופיע סיכום למלכותו של הושע בן אלה, אולי כדי להבהיר שמלכותו נגדעה בגלל החורבן.
מלכות הושע בן אלה (א-ב)
המלך האחרון בממלכת ישראל הוא הושע בן אלה. כזכור, הוא מרד במלך הקודם, פקח בן רמליהו. הושע מולך תשע שנים. הכתוב מעיד שהוא לא התנהג בצורה כה שלילית, ועשה הרע בעיני ה' - "רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו" (ב). כנראה הגזירה על ממלכת ישראל כבר נגזרה, והחורבן יגיע גם אם הושע עושה פחות רע מאשר קודמיו.
עליית שלמנאסר מלך אשור וחורבן ממלכת ישראל (ג-ו)
שלמנאסר, בנו של תגלת פלאסר השלישי, דורש מס קבוע ממלכת ישראל, כפי שהיה גם במלכותו של אביו. הושע מנסה למרוד בשלמנאסר וחובר לסוא מלך מצרים, אך המרד נוחל כישלון ומלך אשור כולא את הושע בבית הכלא. שלמנאסר צר על שומרון שלוש שנים (!) ומקץ שלוש שנים הוא פורץ לשומרון ומחריב אותה לחלוטין: "וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי" (ו).
מדוע הגיע החורבן? (ז-כג)
פסקה זו מסבירה את הסיבה התיאולוגית לחורבן ממלכת ישראל. הנאום מבהיר כי החטא של עם ישראל קשור לחטאי ירבעם בן נבט, אבל לא רק אליו אלא גם בכלל לממלכה שהחטא טבוע בה. כפי שמעיד ספר מלכים הגלות נמשכה "עד היום הזה" ולמעשה מאז שהוגלתה, ממלכת ישראל נעלמה לחלוטין מעל פני ההיסטוריה.
הגויים בארץ ישראל (כד-מא)
ממלכת אשור לא רק הגלתה תושבים ממקומם, אלא גם ביצעה חילופי תושבים. אנשי ארץ ישראל הוגלו למקום אחד, ואנשי המקום ההוא הועברו לארץ ישראל. מהלך זה הוא אסטרטגי כיוון שכך הגולים מרגישים אורחים לא רצויים במקום שבו הם גרים, והסיכוי שיצליחו לארגן מרד הוא קטן.
מכאן ועד סוף ספר מלכים לא נשמע עוד על ממלכת ישראל שגלתה אלא רק על ממלכת יהודה.