הפרק שלנו עוסק כולו במלכותו של אחז בן עוזיהו, מלך יהודה. בניגוד למלכים האחרים, על אחז אנו מוצאים תיאור די ארוך על היחסים בינו ובין מלך אשור ובכלל על ההשפעה האשורית בממלכת יהודה.
מלכות אחז (א-ו)
אחז מולך שש עשרה שנים בירושלים. בניגוד למה שנאמר על עוזיהו, הוא לא עושה הישר בעיני ה' ואף עובד עבודה זרה: "וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ב-ג). כפי שכבר שמענו בקצרה בפרק הקודם, בימיו חוברים יחד רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל כדי לפגוע באחז ובממלכת יהודה.
הבקשה ממלך אשור וביצועה (ז-ט)
אחז רואה שמלך ישראל, פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם עולים עליו והוא מבקש לשתף פעולה עם תגלת פלאסר מלך אשור כדי להכניע את הקמים עליו. כך הוא אומר לתגלת פלאסר: "עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי" (ז), וכדי שמלך אשור יסכים לבקשה אחז משחד אותו. מלך אשור שומע לבקשתו של אחז ותוקף בארם: "וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית" (ט) וגם בישראל, כפי שראינו בפרק הקודם.
סיפור המזבח (י-כ)
כדי לחזק את קשרי הדיפלומטיה של אשור ויהודה, אחז מצפין לסוריה, שנכבשה על ידי אשור. שם הוא רואה מזבח שמוצא חן בעיניו. אחז מבקש מאוריהו הכהן שיבנה במקדש מזבח שנראה בדיוק כמו המזבח ההוא. אוריהו מציית לכל מה שאומר המלך ועושה זאת. אחז הופך את המזבח ההוא למזבח מרכזי ואת המזבח מימי שלמה, למזבח לשולי.