תקציר מלאכי פרק ב'

נבואה נוספת לכהנים (א-ט)

נבואה זו ממשיכה את הנבואה שבפרק הקודם, בה הנביא מוכיח את הכהנים. כאן התוכחה עוסקת בעיקר בכך שהכהנים והלוויים לא הורו את דרך ה' לעם. על אף שה' כרת ברית עם שבט לוי "וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת־לֵוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (ד), ועל אף שהתורה והדעת הן נחלת הכהן "כִּי־שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ־דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה'־צְבָאוֹת הוּא", הכהנים והלויים סרו מן הדרך: "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (ח), ובעקבות זאת ה' יהפוך את הכהנים והלויים ל"נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל־הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת־דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה" (ט).

נבואת תוכחה על נישואי התערובת (י-טז)

נבואה זו פונה לכל העם, שבוחר 'לבגוד' בנשותיהן ולבחור נשים נוכריות. הנביא פותח בשאלה רטורית "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ" (י). הנביא ממשיך להוכיח את ישראל "עַל כִּי־ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (יד), ודורש מהעם לא לבגוד בנשותיהן הישראליות "כִּי־שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל־לְבוּשׁוֹ אָמַר ה' צְבָאוֹת וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ" (טז). הפסוק שחותם את הפרק (יז) פותח נבואה חדשה שעיקרה בפרק הבא.