תקציר מיכה פרק ז'

החברה המושחתת (א-ז)

בפסקה זו מדבר הנביא בגוף ראשון, ומנגיד את עצמו אל מול העם. הנביא מציג את המצב הגרוע של העם: "אָבַד חָסִיד מִן־הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם" (ב). בניגוד אליהם הוא מצפה ומתפלל לה': "וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי" (ז).

תבוסת האויב וגאולת ישראל (ח-יג)

בפתיחת הפסקה הנביא פונה לאויב ואומר לו לא לשמוח לאידו מכיוון שה' לצידו, גם אם הוא בצרה "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" (ח). אמנם ה' כעס על העם והעניש אותו בעקבות חטאותיו, אך ה' "יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ" (ט). כחלק מעשיית המשפט ה' יפרע באויב "וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם" (יג).

תפילה לגאולה ותחינה לחסדי ה' (יד-כ)

הנביא מתפלל לה' שישלוט בעם שלו, כלומר יגאל את העם וימלוך עליהם, כפי שהיה בימי יציאת מצרים "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם. כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (יד-טו). הנביא ממשיך בתחינה, המוכרת לנו גם מסדרי תפילה שונים: "מִי־אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (יח-כ).