תקציר מיכה פרק ד'

בשני הפרקים הקרובים מובאות נבואות ישועה, זאת בניגוד לנבואות הפורענות שמובאות סביב שני הפרקים הללו.

חזון אחרית הימים (א-ה)

פסקה זו באה כמעט במדויק בישעיהו פרק ב'. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית־ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים" (א). הנבואה מציירת מצב שבו כל העמים יבואו לבית ה' שבירושלים "וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ב). בית ה', המקדש, יהווה מקום מרכזי שאליו ינהרו כל הגויים כדי ללמוד מדרכי ה'. המשפט יהווה מוקד מרכזי במקדש ולכן באותם ימים לא יהיו מלחמות בין העמים "לֹא־יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה" (ג). הנבואה בספר מיכה מסתיימת אחרת מזו שבספר ישעיהו: "כִּי כָּל־הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם־ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" (ה) – ובכך מרחיקה את המסר האוניברסאלי של הנבואה שבישעיהו.

קיבוץ גלויות (ו-ז)

פסקה קצרה זו מתארת את קיבוץ הגלויות שיתרחש לאחר הגלות. ייתכן שהנביא מתכוון לגלות שכבר התרחשה בסוף ימיו, גלות ממלכת ישראל, או לגלות יהודה לאחר החורבן. גם כאן הנביא מכריז על המלכת ה': "וְשַׂמְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם וּמָלַךְ ה' עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם" (ז).

מצוקת ירושלים וישועתה (ח-יד)

הפסקה נפתחת בקריאה ל"מִגְדַּל־עֵדֶר" (ח), כשלא לגמרי ברור למה הכוונה, אך מההקשר הרחב עולה כי הנביא פונה לירושלים. הנביא מתאר את ירושלים בעת צרה "לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ הֲמֶלֶךְ אֵין־בָּךְ אִם־יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי־הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה" (ט). המצוקה של ירושלים הופכת לברורה כשהנביא מתאר את הגלות "כִּי־עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה וּבָאת עַד־בָּבֶל" (י).

אזכור בבל כאן משונה, מכיוון שבימי מיכה בבל הייתה עיר קטנה ולא משמעותית. ניתן להסביר את אזכור בבל כאן בשלוש דרכים: הראשונה, הנביא מתכוון לאשור, כפי שגם סברו כמה פרשנים לגבי "משא בבל" שבספר ישעיהו. השנייה, הנביא מתנבא לימי החורבן, על אף שחורבן הבית התרחש לכל הפחות 100 שנים לאחר פעולת הנביא. אפשרות שלישית היא שהנביא מתכוון לארץ רחוקה ומאיימת.

בכל אופן מאותו מקום גלות, ה' יגאל את העם: "שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ ה' מִכַּף אֹיְבָיִךְ" (י). הנביא מתאר שעל אף שיקומו אויבים רבים על ישראל, ה' יסייע לישראל להתגבר על אויביהם: "קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת־צִיּוֹן כִּי־קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַה' בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ" (יג).