כפי שמובא בכותרת הספר, מיכה המורשתי ניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, מלכי יהודה, כלומר במאה השמינית לפנה"ס, בעת עליית ממלכת אשור. מיכה הוא אחד מארבעת הנביאים שהתנבאו באותו הפרק: ישעיהו, הושע, מיכה ועמוס. אמנם בכותרת הספר מובא שמיכה חזה על שומרון ועל ירושלים, אך שומרון נזכרת במפורש רק בפרק א'.
התגלות לקראת פורענות (ב-ה)
הנביא פותח את נבואתו הראשונה בקריאה רחבה: "שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ" (ב). מיכה מתאר כיצד ה' יוצא ממקומו ויורד אל הארץ כדי לפרוע בה "וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד" (ד). בסיום הקטע הנביא מכריז על החוטאות: "מִי־פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם" (ה).
פורענות על שומרון (ו-ט)
הנביא מתאר כיצד ה' יפרע בשומרון "וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה" (ו) ומזכיר תוך כדי תיאור הפורענות את העבודה הזרה הרבה שנמצאת בה. הפורענות בשומרון תהיה כה חזקה עד שהיא תגיע כמעט ליהודה ולירושלים "כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי־בָאָה עַד־יְהוּדָה נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי עַד־יְרוּשָׁלִָם" (ט).
פורענות על יהודה (י-טז)
בפסקה זאת הנביא מזכיר כמה מערי יהודה ומיעד לכל עיר פורענות בלשון נופל על לשון. הנביא מזכיר בסך הכול שתיים עשרה ערים: גת, בית לעפרה, שפיר, צאנן, בית האצל, מרות, ירושלים (הנזכרת פעמיים), לכיש, מורשת גת, אכזיב, מרשה ועדולם. הנביא חותם בקריאה לבת ציון להתאבל: "קָרְחִי וָגֹזִּי עַל־בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ" (טז).