המקדש אינו רצוי כשחוטאים (א-ד)

בפסקה זו מובאים דברי תוכחה לבוני המקדש: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (א). כאשר העם חוטא אין הקרבנות ובניית המקדש רצויים "יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא־חָפַצְתִּי בָּחָרוּ" (ד).

שמחת ירושלים ונקמה ברשעים (ה-יז)

פסקה זו כוללת פתיחה (ה) דברי נחמה ושמחה לירושלים (ו-יד) ותיאור נקמה לרשעים (טו-יז). בפתיחה מזמין הנביא את "הַחֲרֵדִים אֶל־דְּבָרוֹ". לאחר מכן הנביא עובר לתאר את שמחת ירושלים. הנביא מדמה את תהליך הגאולה לתהליך של לידה "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר" (ו-ז), ובהמשך הנביא מזמין את ישראל לינוק מירושלים "לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ" (יא) כדימוי לשמחה ולטוב שיהיה בירושלים. בחלק השלישי שבפסקה זו, הנביא מתאר כיצד ה' ינקום ברשעים "הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל־הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם־ה'" (יז).

הגויים יכירו בה' וידאגו לקיבוץ גלויות (יח-כד)

בפסקה זו הנביא מתאר כיצד באחרית הימים כל הגיים יכירו את כבוד ה'. כחלק מהשינוי הדרמטי, הגויים ידאגו להביא את ישראל חזרה לארצם: "וְהֵבִיאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶם מִכָּל־הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם" (כא). הנביא חותם את הספר בתיאור עלייה לרגל קבוע: "וְהָיָה מִדֵּי־חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל־בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (כג) העולים לירושלים יראו במו עיניהם את עונשם של הרשעים "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי" (כד).