תקציר ישעיהו פרק ס'

פרקנו הוא נבואת נחמה לירושלים, שנזכרת בנבואה בלשון נוכחת. הנבואה עוסקת בגדולתה ובתפארתה של ירושלים.

פתיחה: האור של ירושלים (א-ב)

הנבואה פותחת בקריאת עידוד לירושלים "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" (א). הזריחה וההפצעה של האור מסמלים את התקופה החדשה שתזכה בה ירושלים.

ירושלים תהיה אבן שואבת לכל העמים (ד-יז)

פסקה זו נפתחת בקריאת עידוד "שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ" (ד) מלבד בניה של ירושלים מגיעים אל העיר גם עמים רבים. הנבואה מזכירה את: מדין, עיפה, שבא, קידר ונביות. הנביא מתאר כיצד העמים יעבדו את ה' במקדש "יַעֲלוּ עַל־רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר" (ז), ובמקביל ירושלים תתעשר ותהפוך להיות רמה ונשגבה "כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם ה' אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ" (ט). הנביא מתאר כיצד בזמן הגאולה העמים יעבדו את ישראל "וּבָנוּ בְנֵי־נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ... וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל־כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל־מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (י-יד).

ירושלים תכונן על צדקה, והברכה לא תסור (יח-כב)

פסקה זו פותחת בכך ש "לֹא־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ" כחלק מהתפיסה שהגאולה תביא עמה גם צדק לעולם. ה' מבטיח שקרנה של ירושלים לא תיפול, מכיוון שירושלים לא תזכה לאור השמש אלא לאור ה' "כִּי ה' יִהְיֶה־לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" (כ). הנביא חותם בברכה ומבטיח שכאשר יגיע הזמן לגאולה, היא תקרה מהר: "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (כא-כב).