תקציר ישעיהו פרק נ"א

פרקנו מורכב מיחידות נבואיות קטנות שניתן לחלק אותן לשני חלקים גדולים.

הישועה (א-ח)

בקטע זה שלוש פסקות (א-ג; ד-ו; ז-ח) הנפתחות בקריאתו של הנביא לשומעיו לשמוע את הנבואה: "שִׁמְעוּ אֵלַי", "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי", "שִׁמְעוּ אֵלַי" (א; ד; ז). בפסקה הראשונה הנביא פונה אל "רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה'", אלו ששומעים את דברי נבואתו ואומר להם ששבי ציון יירשו את הארץ כמו אברהם ושרה בשעתם. בפסקה השנייה הוא פונה אל כל העם ואומר להם ש"תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ" (ד). תורתו ומשפטו של ה' בהקשר הזה הם ההוראה של ה' לישועת ישראל: "וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת" (ו). בפסקה האחרונה הנביא פונה אל המאמינים ואומר לא לפחד מפני גידופים של אנשים "כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס" (ח).

התעוררות לגאולה (ט-כג)

בקטע זה שלוש פסקות (ט-יא; יב-טז; יז-כג) הנפתחות בפועל כפול: "עוּרִי עוּרִי" "אָנֹכִי אָנֹכִי", "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי" (ט; יב; יז). בפסקה הראשונה יש קריאה לזרוע ה' לפעול "עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים". הנביא מזכיר את כוחו העצום של ה' שבעזרתו יוכלו לבוא ישראל ל"צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (יא). בפסקה השנייה ה' דובר ואומר "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (יב), ומרגיע את ישראל לא לפחד מפני אויביהם. בפסקה השלישית הנביא פונה לירושלים בקריאה "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי" (יז). בפסקה זו מובאת מטאפורת "כוס יין התרעלה", והנביא מציג כיצד ירושלים כבר סיימה לשתות את הכוס, כלומר סיימה את זמן הפורענות, וכעת הכוס תעבור לאויבי ירושלים.