כורש – משיח ה' (א-יג)
פסקה זו נחלקת לשני עניינים ששניהם עוסקים בכורש מלך פרס. בתחילה הנביא עוסק בבחירתו של כורש להיות "משיח ה'" (א-ז) הנביא מתאר כיצד ה' העניק לכורש הצלחה במעשיו כדי שהוא יוכל להושיע את ישראל, על אף שכורש עצמו לא היה מודע לכך: "וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי" (ג-ד). לאחר מכן הנביא מתפלמס עם אלה שמשיגים על בחירת כורש להיות משיח ה' (ח-יג).
בפסקה הבאה הנביא מתאר את ה' נוזף באלו שמפקפקים בבחירותיו "כֹּה־אָמַר ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל־בָּנַי וְעַל־פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי?" (יא) ומיד הנביא מנמק את הבחירה של ה' בכורש "אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר ה' צְבָאוֹת" (יג).
עובדי האלילים יכירו בה' וישראל תיוושע לעולמים (יד-יז)
בפסקה זו הנביא מתאר כיצד מצרים, כוש וסבא (מבני כוש) יביאו את כל עושרם לישראל ויכירו בה' "וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים" (יד). הגויים יתוודו שה' הוא "אֵל מִסְתַּתֵּר" – שלא עובדים לו דרך פסל, אלא הוא אל מופשט. כחלק מההודאה של הגויים ישראל יוושעו: "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא־תֵבֹשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עוֹלְמֵי עַד" (יז).
משפט לגויים (יח-כה)
בשלב הזה ה' מכנס שוב את הגויים העובדים לאלילים ומבקש מהם "מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ" (כא) ומוכיח לה' ש"אֲנִי ה' וְאֵין־עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל־צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי" (כא). הנביא מכריז שכל העמים יפנו לה' "כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן" (כג), כולל כמובן עם ישראל עצמו "בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל" (כה).