ברכה (א-ה)
ה' מברך את העם בברכה כפולה: ברכה רוחנית: "אֶצֹּק רוּחִי עַל־זַרְעֶךָ" וברכה גשמית: "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָיִם " (ג). הברכה שחותמת את הפסקה הזאת היא שעם ישראל כולו יעבוד את ה' "זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם־יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה" (ה). ישנם פרשנים שמסבירים שהברכה האחרונה מוסבת על אומות העולם שירצו להיות חלק מעם ישראל.
זלזול בעבודת האלילים (ו-כ)
פסקה זו נפתחת בהצהרה שה' הוא ראשון ואחרון "וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ו). לאחר הצהרה זו הנביא מתאר בלעג כיצד עובדי האלילים בונים פסלים ומאמינים להם. כך למשל הוא מתאר כיצד אדם חוטב עצים למטרות שונות כמו אוכל וחום, ומשאריות העצים הוא יבנה פסל, שאליו יתפלל ויבקש ממנו שיציל אותו: "וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם... חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי... וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יִסְגָּד־לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה" (טו-יז).
ה' יגאל את ישראל (כא-כג)
הנביא פונה אל העם ומבקש מהם "זְכָר־אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי־אָתָּה" (כא). ה' ימחק את העוונות והחטאים לקראת הגאולה "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ" (כב) וכך גם היקום כולו ישמח בגאולת ישראל "פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל־עֵץ בּוֹ כִּי־גָאַל ה' יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר" (כג)
ה' מסבב את עליית כורש כדי לגאול את ישראל (כד-כח)
ה' יקים את דברו - יחריב את בבל ויגאל את ירושלים, כפי שניבאו הנביאים ובניגוד למגידי העתידות מעמים אחרים. ה' הוא זה שגוזר על כורש שיהיה חלק מגאולת ירושלים: "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל־חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד" (כח).