המלך והחברה בגאולה (א-ח)

בהמשך לפרק הקודם המתאר את מפלת אשור וגאולת ישראל, הנביא עובר לתאר את מה שיקרה בירושלים: בראש הממלכה יעמוד מלך שישפוט בצדק והחברה כולה תהפוך להיות מתוקנת: אנשים ישמעו לדברי הנביא, ומי שהיה עד עכשיו עיוור וחירש לדברי הנביא והתעלם מהם – בעת הגאולה: "יָבִין לָדָעַת" (ד). כחלק מתיקון החברה, לא יהיה בלבול בין הנדיב לנבל.

תוכחה לנשים השאננות (ט-יד)

הפסקה האמצעית לא שייכת באופן רציף לפסקה שלפניה ואחריה, מכיוון שפסקה זו עוסקת בהווה ולא בעתיד. הנביא קורא לנשים השאננות שחושבות שלא תבוא כל רעה על ירושלים. הנביא מודיע להן שפורענות תתרחש בקרוב בירושלים "כִּי־אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב" (יד) ולכן עליהן להתכונן אליה "חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת" (יא).

שלום וצדקה (טו-כ)

פסקה זו ממשיכה את הפסקה הראשונה ועוסקת בעתיד, בזמן הגאולה. פסקה זו מתארת את העולם בצורה אוטופית: "וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב" (טז). כחלק מהמשפט והצדקה ישראל יחיו בשלום "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (יח).