נבואת "הוי" על אלו שנשענים על מצרים (א-ג)
פסקה זו ממשיכה את הפרק הקודם. גם פסקה זו נפתחת בקריאת "הוי". הנביא מוכיח את אלו שנשענים על מצרים במקום לבטוח בה'. הנביא מבהיר ש"מִצְרַיִם אָדָם וְלֹא־אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא־רוּחַ" (ג). הנביא מכריז שה' יוביל למפלה של מצרים וממילא אין עניין לסמוך עליה.
נפילת אשור וההגנה על ירושלים (ד-ט)
בפסקה זו הנביא מדגיש את הגנת ה' על ירושלים "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת־־כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל־יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ה). בני ישראל ישובו לעבוד את ה', ויפסיקו לעבוד עבודה זרה. אשור, האויב המאיים על ירושלים, יפול בחרבו של ה' "בְּחֶרֶב לֹא־אִישׁ וְחֶרֶב לֹא־אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ" (ח). הנביא מתאר את אשור וצבאו בורחים ונסים מפני החרב. ייתכן שהנביא מכוון לישועה המופלאה כחלק ממסע סנחריב.