הברית עם מצרים (א-יח)
פסקה זו נפתחת במילה "הוי" המאפיינת את חטיבת הפרקים כולה. בקטע הזה הנביא מוכיח את העם שבוטחים במצרים וכורתים איתם ברית "הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם" (ב). הנביא מבהיר לשומעיו שסיוע ממצרים לא יועיל: "וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל־מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ג). בנוסף, הנביא מאיים במפלה גדולה לבוטחים בעזרה של מצרים עד שיוותרו מהם בודדים: "עַד אִם־נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל־רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל־הַגִּבְעָה" (יז).
דברי נחמה לישראל (יח-כו)
בפסקה זו הנביא מביא דברי נחמה לישראל: העם ישובו לה', ישמעו לדברי ה' והנביא, העבודה הזרה תיפסק ואז: "וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר־תִּזְרַע אֶת־הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב" (כג). הנביא חותם את דברי הנחמה בתיאור של גאולה: "וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (כו).
מפלת האויב (כז-לג)
כחלק מנחמת ישראל והגאולה שתבוא, גם האויב יפול. הנביא מזכיר את אשור בצורה מפורשת "כִּי־מִקּוֹל ה' יֵחַת אַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה" (לא). הנביא מתאר את ה' כמי שיילחם באויב "הִנֵּה שֵׁם־ה' בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת" (כז) והוא זה שיפגע באויב. השמדת האויב תביא לשמחה בישראל "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג" (כט).