תקציר ישעיהו פרק כ"ט

בפרקנו שתי פסקות הפותחות בנבואות "הוי", ונבואות נוספות שקשורות אליהן בקשר ישיר או עקיף.

המצור וההצלה הפתאומית (א-ח)

פסקה זו פותחת ב"הוי" "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד" (א). אריאל היא ירושלים, והפסוקים מתארים שה' צר על ירושלים: "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת" (ג). אך לפתע משהו ישתנה. הגויים שצובאים על ירושלים ייעלמו, והמצור ייפסק "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל־הַר צִיּוֹן" (ח). ייתכן שהנביא מכוון להצלה המופלאה מפני סנחריב וצבאו.

ראשי העם והמנהיגים עיורים (ט-יד)

הנביא פונה אל קהל שומעיו ואומר להם "הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא־יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר" (ט). הנביא מתאר את ראשי העם ואת הנביאים שלא מנתחים את המציאות כפי שהיו צריכים לעשות, מכיוון שה' עצם את עיניהם.

לאחר מכן הנביא מוכיח גם את העם על כך שיראת ה' שלהם אינה כנה ואמיתית "כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (יג). לכן ה' יאבד את חכמת החכמים של העם, ויסתיר מהם עצה, בדיוק כפי שנהג עם הנביאים.

תוכחה לעוברים עברות בסתר (טו-טז)

פסקה זו שוב נפתחת ב"הוי": "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה" (טו). ישנם אנשים שחושבים שהם יכולים לחטוא בסתר, בלי שה' יראה באומרם "מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ" (טו). הנביא מוכיח אותם ומבהיר להם שלא ייתכן שהחומר יקום על היוצר, ולכן גם הם לא יכולים לחטוא בלי שה' יראה אותם.

גאולה (יח-כד)

הפסקה האחרונה בפרקנו עוסקת בגאולה. בניגוד לכל מה שקראנו קודם לכן, "ביום ההוא" החרשים יחזרו לשמוע והעורים יחזרו לראות "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ" (יט). החוטאים לא יכרתו והצדיקים יישארו וכך תבוא הגאולה "וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ־לֶקַח" – החכמים יאמרו דברי חכמה ולא יטעו.