פרק זה קשה לחלוקה ברורה והפרשנים התלבטו כיצד להתייחס אליו, בעיקר בגלל שינויים בגוף, פתיחות רבות שנראות כמו פסקות עצמאיות. ננקוט כאן בגישה מסוימת, על אף שניתן לחלק את הפרק בצורה אחרת.
בטחון בה' (א-ו)
פתיחת השיר היא: "בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר־הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז־לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (א-ב). לאחריה יש קריאה לבטוח בה', מכיוון שה' ישפיל את כל הנשגבים.
הצדיק והרשע (ז-י)
בפסקה זו יש התמקדות בצדיק וברשע. "אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" (ז). הלשון עוברת מלשון רבים ללשון יחיד כשהמשורר אומר "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף־רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ" לקראת המשפט שיצא לאור ויעניש את הרשעים. פסקה זו מסתיימת בבקשה: "ה' תִּשְׁפֹּת (=שים) שָׁלוֹם לָנוּ כִּי גַּם כָּל־מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ" (יב).
הבקשה לגאולה (טז-כא)
הפסקה האחרונה קשורה בקשר ישיר לבקשה שבסוף הפסקה הקודמת. מתואר כאן שבעת צרה עם ישראל מתפללים לה' ומבקשים ישועה "כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'" (יז). הפרק מסתיים בהבטחה לנקמת הדם "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דלתיך (דְּלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ... ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב־הָאָרֶץ עָלָיו" (כ-כא).