פרק זה, כמו גם הפרק הקודם, שונה באופיו מהחטיבה הכללית של הנבואות לגויים, מכיוון שפרק זה לא מכוון לגויים אלא דווקא לעם ישראל. ייתכן כי פרק זה הוא המשך הנבואה מהפרק הקודם.
יש לציין שמכיוון שלא ברור מהי ארץ צלצל כנפים, ועל איזה עם מדובר – מאוד קשה להבין את הרקע לנבואה.
ארץ צלצל כנפים (א-ג)
הנביא פותח את נבואתו ב"הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ" (א). לא ברור לאיזו ארץ הנביא מתכוון אך הוא מתאר שהארץ ההיא שולחת שליחים דרך הים "אֶל־עַם נוֹרָא מִן־הוּא וָהָלְאָה" – עם מפחיד ומאיים. פסוק ג' מתאר שכל יושבי העולם ישמעו ויראו – והכתוב לא מציין מה יראו וישמעו כולם. ייתכן שהכוונה היא לגודלו וחוזקו של האויב, וייתכן שהכוונה היא להושעה של ה' שמתוארת בהמשך.
הצלת ישראל מהאויבים (ד-ו)
ה' יושב בשקט ובמנוחה על כסאו על אף גודלו וחוזקו של הגוי הגדול המתואר בפסקה הקודמת. בצורה שלווה ושקטה ובלי פחד, ה' יכרות את האויבים "וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת", והם יעזבו את הארץ "יֵעָזְבוּ יַחְדָּו לְעֵיט הָרִים" (ו). לאחר מכן "יוּבַל־שַׁי לַה' צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן־הוּא וָהָלְאָה" – אותו עם מאיים ומפחיד יעבוד את ה' בעקבות גבורתו וחוזקו של ה'.