פרקנו ממשיך את משא בבל מהפרק הקודם.

ישועת ישראל (א-ב)

לאחר מפלת בבל הנביא מתאר את ישועת ישראל. בקטע קצר זה הנביא מתאר קיבוץ גלויות. ישראל יחזרו לארצם בעזרת עמים אחרים שיהפכו להיות עבדים ושפחות של ישראל: "וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל־מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם" (ב).

"משל" על מלך בבל (ג-כג)

בקטע זה הנביא מדבר על מלך בבל באופן ישיר ולועג לו. ההוראה שמציג הנביא היא לשאת משל זה על מלך בבל לאחר תבוסת בבל. הנביא מציג את מלך בבל כאדם חלש וחסר כוחות, על אף מחשבתו הראשונית שהוא חזק ומלא כבוד. מלך בבל חשב בלבבו: "אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן" (יג) אך הסתבר ש"אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר" (טו). המשל מסתיים בהכרזה שה' יכרית שארית לבבל: "וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם־ה'" (כב).

הבטחה לתבוסת אשור (כד-כז)

ה' נשבע "לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר" (כד). עד עתה הוזכרה בבל, ובפסקה קצרה זו מוזכרת לפתע אשור. הפרשנים דנים האם הנביא התכוון כאן לאשור או לבבל.

משא פלשת (כח-לב)

בסוף הפרק מובא "משא" קצר על פלשת. בכותרת מצויין כי משא זה נאמר "בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז" (כח). הנביא חוזה לפלשת חורבן קשה הכולל רעב ומוות. בסיום תיאור החורבן הנביא מציין כי בניגוד לחורבן בפלשת, ביהודה לא יבוא אויב: "כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ" (לב).