המשך הנבואה הקודמת (א-ד)
בסוף הפרק הקודם הנביא תיאר את חורבן ממלכת ישראל והשתמש בפזמון "בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה", שמופיע גם בסוף הפסקה הזאת (ד). בפסקה זו הנביא בעיקר מבקר את ממלכת ישראל על חטאיהם.
אשור וגאוותה (ה-טו)
קטע זה הוא אחד מהקטעים החשובים בתפיסת הנביא את האויב. הנביא מתאר את אשור כ"שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה־הוּא בְיָדָם זַעְמִי" (ה) – האויב שעולה על עם ישראל הוא רק שליח ה' לבצע את העונש המוטל על העם. תחושת הגדולה והכבוד של אשור היא מחשבה מוטעת. מלך אשור חושב "בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי" (יד) אך הוא צריך להבין כי לא יתכן ש"הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ" (טו). אשור מתפקדים ככלי ביד ה', ולא מעבר לכך. ברגע שאשור יסיימו את תפקידם, גם יומם יגיע: "וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד-בָּשָׂר יְכַלֶּה וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס" (יח).
עם ישראל ישוב לה' (כ-כג)
בפסקה קצרה זו מתאר הנביא את חזרת עם ישראל לבטוח בה' במקום "לְהִשָּׁעֵן עַל־מַכֵּהוּ" (ויתכן שיש כאן רמז לביקורת על התנהלותו של אחז). עם ישראל יגדל ויפרה "כְּחוֹל הַיָּם... כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל־הָאָרֶץ" (כב-כג)
עידוד לישראל (כד-כז)
בפסקה זו הנביא קורא לישראל להתעודד "אַל־תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא־עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם" (כד). בקרוב אשור יפלו ויפרעו. אמנם כרגע הפורענות היא על עם ישראל, אך לאחר מכן, אשור יפגעו גם כן, ולא ישלטו עוד בישראל.
המסע של אשור לירושלים ומפלתו (כח-לד)
בקטע זה מתאר הנביא את מסע צבא אשור לכיוון ירושלים ומזכיר כמה מקומות מוכרים כמו מגרון, מכמש, גבע, גבעת שאול ובסופו של דבר את ירושלים. הנביא חוזה לאשור מפלה "וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ" (לג).