תקציר ישעיהו פרק ט"ז

פרקנו ממשיך את העיסוק במואב ובחורבן עריה.

מואב יימלטו ליהודה (א-ה)

הפרק נפתח בקריאה "שִׁלְחוּ־כַר מֹשֵׁל־אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל־הַר בַּת־צִיּוֹן" (א) כר היא כנראה מתנה שתשלח מואב אל הר בת ציון. מדוע מואב צריכים לשלוח מתנה למושל ביהודה? מכיוון שפליטי מואב רוצים לתפוס מחסה אצל ישראל "יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב... מִפְּנֵי שׁוֹדֵד" (ד). בעקבות תהליך זה "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק" (ה).

קינה על מואב (ו-י)

בניגוד לקינה שבפרק הקודם, כאן הנביא מאשים את מואב בחטא הגאווה: "שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא־כֵן בַּדָּיו" (ו). מכאן עובר הנביא לקינה על חורבן מואב והפעם הוא מתרכז בחקלאות של מואב שתיהרס לחלוטין. מרוב שהחורבן יהיה קשה אף הנביא משתתף בצערם של מואב "עַל־כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ" (יא) אך מדגיש שגם תפילה לא תעזור להינצל מהפורענות "וּבָא אֶל־מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל" (יב)

סיכום (יג-יד)

לאחר דברי החורבן והקינה על מואב הנביא מכריז ואומר "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־מוֹאָב מֵאָז" (יג) – לאמור אלו דברים שנאמרו על מואב מאז, והנביא לא פירש מתי נאמרו, אך מבהיר ש"וְעַתָּה דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב" (יד). כלומר בעוד שלוש שנים מואב תיפרע.