תקציר ישעיהו פרק ט'

פרקנו נחלק לשני עניינים שונים: בחלק הראשון הנביא מתאר תהליך של גאולה ובחלקו השני הוא מתאר את חורבן ממלכת ישראל.

גאולה (א-ו)

הנביא פותח את נבואת הגאולה בבשורה לעם: "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (א). בזמן הגאולה, הדברים יתהפכו ודבר רע יהפוך לדבר טוב באופן פתאומי ולא צפוי, ייתכן שהנביא רומז להצלת ירושלים במסע סנחריב. הנביא מתאר ש"יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ" אותו הילד יקרא "פֶּלֶא יוֹעֵץ יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי־עַד שַׂר-שָׁלוֹם". אותו "בן" הוא כנראה המלך המושיע שיהיה חלק מתהליך הגאולה והוא זה שיוביל את מלכות בית דוד להיות ממלכה "מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם", ממלכה שמתנהלת "בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה" (ו).

חורבן (ז-כ)

פסקה זו מנוגדת לפסקה הקודמת, וכאן הנביא מתאר חורבן קשה על ממלכת ישראל. הדברים מובאים בפסקות שנחתמות בפזמון קבוע "בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה" (יא; טז; כ). תיאור הפורענות קשה וכולל תיאורים מחרידים של רעב כבד שמוביל לקניבליזם: "וַיִּגְזֹר עַל־יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל־שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר־זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ" (יט).