פרקנו ממשיך את העיסוק בברית המדינית המתוכננת בין אחז למלך אשור בעקבות האיום של ממלכת ישראל וממלכת ארם על אחז מלך יהודה.
אות נוסף לאחז (א-ד)
ה' פונה לנביא ואומר לו לקחת גיליון (=פפירוס) ולכתוב עליו "למהר שלל חש בז", ולהחתים שני עדים על המסמך ההוא. לאחר מכן הנביאה (=אשת הנביא) ילדה בן, וה' ציווה את הנביא לקרוא לו בשם "מהר שלל חש בז" – מכיוון שעוד לפני שידע הילד לקרוא לאביו ולאמו, שומרון ודמשק המאיימות על אחז יפרעו.
פורענות או ביטולה (ה-טו)
ה' מוסיף לדבר אל הנביא: מכיוון שמאס העם ב"מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" (הכוונה היא למי הגיחון המייצגים את מלכות דוד), מכיוון שהעם כבר לא בוטח במלכות דוד וחושש מרצין ומפקח בן רמליהו, לכן ה' "ישטוף" את יהודה במים "הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים" – אשור תפרע ביהודה. אך המים יגיעו רק עד צוואר ולא ישמידו את יהודה לחלוטין, מכיוון שעדיין "עִמָּנוּ אֵל" (ואולי הכוונה למסע סנחריב). הפסקה מסתיימת בהכרזה לפיה עצות העמים מופרות ברגע ש"עִמָּנוּ אֵל".
יש לבטוח בה' (יא-טו)
כהמשך לפסקה הקודמת הנביא דורש לפחד ולירוא רק מה' ולא מאחרים. למי שישמע בעצת ה', ה' יהיה למקדש, למקום בטוח, ולמי שלא, ה' יהיה "וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל" (יד).
יש לדרוש רק "בתורה ובתעודה" (טז-כג)
הנביא ממשיך להוכיח את העם על "הליכה בשדות אחרים" ומזכיר כי הדרישה באובות, ידעונים וכדו' היא הבל מוחלט. האפשרות היחידה לדרוש במשהו היא בתורה ובתעודה, בדברי התורה והנביאים, ומי שעושה אחרת "אֵין־לוֹ שָׁחַר" (כ).
תיאור החורבן בממלכת ישראל (כא-כג)
בסוף הפרק בא תיאור פורענות קשה, הכולל רעב וקושי הישרדותי. הנביא מזכיר את זבולון ונפתלי וכנראה שהכוונה היא לתיאור חורבן ממלכת ישראל, כחלק מהמגמה הכללית של דברי הנביא להבהיר שהממלכה השכנה תיפול – ואין לירא ממנה.