שירת הכרם (א-ז)
בנבואה זו הנביא מביא שיר על כרם "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן" (א). על אף שבעל הכרם השקיע רבות בכרמו, הכרם לא הניב ענבים, אלא "בְּאֻשִׁים" (=ענבי בסר שאינם ראויים ליין). לאחר התיאור, הנביא פונה ליושבי ירושלים שישפטו בינו ובין הכרם. הנביא לא מצפה לתשובה, אלא מכריז "וְעַתָּה אוֹדִיעָה־נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס" (ה) בעל הכרם עוזב את כרמו ונוטש אותו. לאחר הפירוט על נטישת הכרם, הנביא מבהיר – הכרם הם בני ישראל, ה' "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה" (ז).
נבואות "הוי" (ח-כג)
בקטע זה ישנם שישה קטעי "הוי". בכל קטע הנביא "מקונן" על קבוצה אחרת בעם שמתנהלת בצורה לא מוסרית: משיגי גבול, משתכרים והוללים, חוטאים גדולים, ציניקנים וחסרי אמונה ועוד. לחלק מהקבוצות הנביא חוזה סוף קשה ולחלקם הוא רק מזכיר את חטאתם.
נבואת פורענות (כד-ל)
פסקה זו נפתחת במילה "לכן" ומורה שהפורענות שמוזכרת כאן באה בעקבות החטאים של הפסקה הקודמת. הנביא מדמה את הפורענות לאש ששורפת הכול ולא תשאיר דבר אחריה. ה' יזמן את הגויים לפרוע בישראל והאויב יהיה נחוש לפגוע בהם: "אֵין־עָיֵף וְאֵין־כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (כז; והשוו: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (תהילים קכ"א, ד).