נבואה על עמון (א-ו)
הנביא מאשים את עמון על כך שהתישבו בשטח של שבט גד "מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת־גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב" (א) ועל כן מנבא עליהם נבואת חורבן "הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה־עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו" (ג). כמו אצל מואב, גם אצל עמון לאחר הפורענות תבוא רווחה "וְאַחֲרֵי־כֵן אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן נְאֻם־ה'" (ו).
נבואות על אדום (ז-כב)
לפנינו שתי נבואות על אדום (ז-יג; יד-כב) מפלת אדום תהיה למרות חכמתה: "הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (ז), ובעקבות גאוותה: תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' (טז). הנביא מתאר את החורבן הטוטאלי שיבוא על אדום "כִּי־לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה וְכָל־עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם" (יג); כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה (יח), והאויב מתואר כמו אריה "הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן" (יט), ונשר "הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה" (כב).
נבואה על דמשק (כג-כז)
דמשק הוכתה באמצע המאה ה-8 לפנה"ס על ידי תגלת פלאסר מלך אשור (בערך בתקופת חורבן שומרון) ומאז לא הייתה עצמאית. נדמה שהרקע לנבואה הוא ניסיון של דמשק להיות עצמאית, ניסיון שככל הנראה לא צלח. ירמיהו מנבא את חורבן ארמונות בן הדד, ואולי הכוונה לארמונות שחזרו ובנו שם הבבלים.
נבואה על קדר וחצור (כח-לג)
קדר וחצור הם דוגמה לשבטי ערב, והנביא קורא לנבוכדראצר מלך בבל להכות אותם "אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב" (כט). מלחמה של מלך בבל בשבטי ערב מתועדת בכרוניקה בבלית משנת 599 לפנה"ס.
נבואה על עילם (לד-לט)
נבואה זו נאמרה בתחילת מלכות צדקיהו, וכנראה קשורה למלחמה של נבוכדראצר מלך בבל בעילם בשנת 596 לפנה"ס. ירמיהו מנבא כיצד מלך בבל יפרע בעילם "וְהַחְתַּתִּי אֶת־עֵילָם לפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת־חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם־ה' וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם" (לו) אך בסוף הימים, ה' ישיב את שבותם (לט).