תקציר ירמיהו פרק מ"ח

פרקנו עוסק בנבואה למואב. הנבואה ארוכה ומפותלת, וקשה לקבוע לה חלוקה מדוייקת.

מואב תיפול ביד אויב (א-יב)

הנביא מודיע למואב שהיא תיפול ביד אויב "הוֹי אֶל־נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה" (א). החורבן יוביל לזעקה גדולה של ערי מואב "נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ" (ד). אמנם מואב כעת שאננה ובטוחה בעצמה: "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו" (יא), אך "לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְשִׁלַּחְתִּי־לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ" (יב).

תגובות לחורבן מואב (יג-לט)

אנשי מואב חשבו שהם "גִּבּוֹרִים... וְאַנְשֵׁי־חַיִל לַמִּלְחָמָה" (יד), אך הם מגלים שחוזקם לא יסייע להם "שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם־הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (טו). העמים שמסביב למואב יתהו כיצד היא ירדה מגדולתה "אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה־עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה" (יז). הנביא מזכיר כמה מערי מואב ואומר שהפורענות תבוא על "כָּל־עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת" (כד).

מואב תהפוך לשחוק וללעג "וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם־הוּא" (כו) מכיוון שהיא ירדה מגדולתה "שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ" (כט). החורבן במואב ישבית כל שמחה "עַל כָּל־גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי־שָׁבַרְתִּי אֶת־מוֹאָב כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם־ה'" (לח).

השמדת מואב (מ-מז)

ה' מודיע שהאויב יעלה על מואב כמו נשר "נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה" (מא). החורבן במואב יוביל לפחד "הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן־הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח" (מד) וגם יישבו שבויים ממואב "כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה" (מו). בפסוק האחרון הנביא מנבא שלבסוף תהיה ישועה למואב: "וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת־מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם־ה'" (מז).