תקציר ירמיהו פרק ל"א

עידוד ישראל וקיבוץ גלויות (א-יג)

הפסקה פותחת באהבת ה' לישראל "מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר... וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ " (א-ב) ועוברת לתיאור הגאולה הקרובה "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (ג). הנבואה מתארת כיצד ה' יקבץ את שארית ישראל מארץ צפון "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל־נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ" (ח). בעקבות קיבוץ הגלויות, תהיה רווחה בישראל "וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא־יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד... וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת־טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם־ה" (יא-יג).

המצב הקשה של ישראל לא יימשך, ישראל יגאלו בקרוב (יד-יט)

פסקה זו נפתחת בפסוקים המוכרים "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (יד-טז). בהמשך מתוארת התשובה של אפרים (עשרת השבטים):  "ִיסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי (יז), ובתגובה, ה' זוכר את אפרים ומרחם עליו: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי־מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם־ה'" (יט).

המציאות בגאולה (כ-לט)

הפסקה פותחת בתיאור סימון הדרך לארץ ישראל, והשיבה אליה: הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה (כ). השבים לארץ יבורכו בברכת ה' "יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה־צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ" (כב), ונבואת החורבן תתהפך לטובה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (כז). בימי הגאולה לא יאמרו "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה", אלא "אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת כָּל־הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו" (כט). באותה עת, ה' יכרות עם ישראל ברית חדשה: "וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה... וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם" (ל-לב). ה' מבטיח שאירועים אלה יתרחשו, מאחר ובחירת עם ישראל היא נצחית (לד-לו). לבסוף, מתאר הנביא את ירושלים בעת הגאולה, ומבטיח שהיא לא תהרס עוד לעולם (לז-לט).